למה לקחת תרופה שעוזרת רק ל-1 מתוך 10 להפסיק לעשן למשך פחות משנה?

כי מי היה בכלל לוקח תרופה ללחץ דם גבוה, סוכרת ולכולסטרול אם היא הייתה עוזרת רק ל-1 מתוך 10 חולים?

אבל, למרות שארגון הבריאות העולמי קבע שעישון סיגריות היא מחלה כרונית. ולמרות שצ'מפיקס היא תרופה ייעודית למחלה, עדיין למעשנים קשה להירפא מהסיגריות.

Facebook
Twitter
WhatsApp
Email

וגם אם עולה השאלה למה זה קורה, יהיה קשה למצוא מקור מוסמך שיענה בכנות. מפני שהרבה כסף הושקע בפיתוח התרופה צ'מפיקס ולכן, אף אחד לא הולך להגיד את האמת, ולסכן את ההשקעה הגדולה.

עוד רגע אגלה מדוע התרופות זייבן וצמפיקס הן תרופות המרשם לכישלון בתהליך הגמילה.  אבל קודם, מחובתי לענות על השאלה שבגללה כתבתי את המאמר הזה.

מפני שגם אני הסכמתי לקחת את התרופות האלה וחוויתי תופעות לוואי לא נעימות.

אז, למה מעשנים מוכנים לקחת תרופות מרשם לגמילה מסיגריות למרות אחוזי ההצלחה המאוד נמוכים?

כי בדרך כלל, בהתחלה, המעשן יבחר לנסות להפסיק לעשן לבד. כשזה לא עובד, הוא יפנה לרופא. מפני ששם נמצאת העזרה המקצועית הכי מתקבלת על הדעת בלי הוצאה כספית מיותרת.

מפני שמדובר בשיטה שמנוהלת ע"י משרד הבריאות וקופות החולים, ויש לה חשיפה רחבה בכלי התקשורת. והשיטה כוללת סדנה בת 8 מפגשים, תרופת מרשם ותחליפיי ניקוטין.

אבל, למרות ההצהרות של משרד הבריאות על יותר מ-70% הצלחה, המחקר האחרון מאוניברסיטת ת"א מראה נתונים אחרים לגמרי.

איך זה קורה?

בגלל שמשרד הבריאות לא מראה לאף אחד איך הוא הגיע לנתון המרשים של מעל ל-70% הצלחה.

הנתונים מאוד קלים להבנה. בואו נראה

במאמר באתר כמוני נאמר: "לפי נתונים שרוכזו בקופת חולים מכבי, בשנים 2015 עד 2016 השתתפו בסדנאות 11,260 מעשנים לפחות במפגש אחד אולם רק 56.5% מהם נכחו במעל ל-60% מהמפגשים."

במילים אחרות, חצי מהמשתתפים בסדנה נשרו אחרי 4 מפגשים. כנראה שהם באו בשביל לקבל את התרופה ולא בשביל לשמוע איך להתמודד כשיבוא הדחף המחרפן לעשן.

ומה לגבי ה-70% הצלחה?

לפי הנתונים, 74% מאלה שנשארו עד סוף הסדנה, לקחו תרופה ותחליפי ניקוטין, לא עישנו בתום הסדנה.  אמנם אחוזי ההצלחה מרשימים, אבל העובדה היא שלאחר שנה מסוף הסדנה רק 8% יישארו גמולים.

ומעשנים מוכנים לעבור את כל זה בגלל 2 סיבות.

  1. הפחד שאי אפשר לעשות את זה לבד ואם הרופא אמר שתרופה תעזור, אז הוא בטח יודע.
  2. האמונה שתרופות עובדות. אז כנראה שצ'מפיקס וזייבן גם יעשו את העבודה.

פחד ואמונה שלילית קיימים אצל מעשנים בגלל שיש להם ידע מוטעה בגמילה מסיגריות. והאסטרטגיה שלהם למלחמה בסיגריה בעזרת כוח הרצון גורמת לכישלון. 

ועם תוצאות המחקר המקיף של אוניברסיטת ת"א פשוט קשה להתווכח.

ועכשיו, הגיע הזמן להבהיר למה התרופות זייבן וצ'מפיקס הן תרופות המרשם לכישלון.

אז כך, ניקוטין מעלה את כמות המוליך העצבי דופמין. בתמורה לכך, המעשן מרגיש יותר ביטחון עצמי, רוגע, ריכוז ותחושת הנאה כללית. ומהתחושה הנפשית הטובה הזו קשה להיגמל עם תרופות, או בלעדם.

למה?

מפני שלתרופות האלה יש תופעות לוואי כמו דיכאון, עוינות כלפי הסביבה ומחשבות אבדניות. לכן, הרופא ייתן את המרשם למשך 3-6 חודשים בלבד. העובדות האלה רק מקשות על תהליך הגמילה.

בגלל שתופעות הלוואי של הגמילה מניקוטין זהות לאלה המתקבלות לאחר שימוש בתרופות. כך, שבמקרים רבים תופעות הלוואי מהגמילה יכולות רק להחמיר.

למעשה, התרופות האלה מסוכנות.

העובדה שמקרים רבים אינם מדווחים, לא מונעת מרשויות הבריאות בעולם להכיר בסכנות המתלוות לשימוש בתרופות להפסקת עישון.

למשל, באנגליה התרופה צ'מפיקס גרמה ל-80 מקריי מוות בין השנים 2006-2011. מחצית ממקריי המוות נגרמו כתוצאה מהתאבדות. יש כאלה שיגידו ש-80 מקריי מוות זה כלום לעומת האלפים הרבים שמשתמשים בתרופה. לצערי אני לא מקבל את הטענה הזו ואני מאמין שגם אתם.

התרופות להפסקת עישון אמורות להוריד את החשק לניקוטין, למשך הזמן שלוקחים אותן. יש אנשים שמצליחים להפסיק לעשן. אחרים עדיין מעשנים בעודם משתמשים בתרופה.

ואיך עובדות התרופות לגמילה מסיגריות?

זייבן

במקור, נותנים את התרופה זייבן לאנשים שסובלים מדיכאון. מכיוון שדיכאון הוא אחד הסימפטומים של גמילה מסיגריות, הרופאים חשבו שהתרופה הזו תעזור.  זייבן היא תרופה פסיכיאטרית שגורמת לתלות ויש לה תופעות לוואי כגון החמרה בדיכאון ומחשבות אובדניות. התרופה הזו אמורה להעלות את רמת המוליך העצבי סרוטונין, שייתן תחושת רוגע.

צ'מפיקס

צ'מפיקס היא תרופה ייעודית לגמילה מסיגריות.  היא פותחה בשנות ה-80 של המאה שעברה, בעקבות תוצאות מחקרים שהוכיחו את השפעת הניקוטין על העלייה ברמת המוליך העצבי דופמין.

איך התרופה עובדת?

ניקוטין גורם לשחרר הרבה מהמוליך העצבי בשם דופמין. בתמורה, מיוצרים במוח יותר קולטנים שאיתם יתמזג הדופמין.  כשזה קורה, בנפש המעשן מתקבלת תחושה כללית טובה של רוגע, ריכוז וביטחון עצמי. זאת הסיבה שאוהבים לעשן.

התרופה צ'מפיקס מנטרלת את הקולטנים במוח. כך, שאחרי שמעשנים לא מתקבלת ההרגשה הנפשית הטובה ולכן יש תחושה שאין צורך בסיגריה. מפני שהתרופה מונעת את קליטת הדופמין במוח, יש מקרים בהם המטופל מרגיש דיכאון, חוסר רצון לחיות ואפילו יש מחשבות אבדניות.

ולמה צמפיקס אינה יעילה לגמילה?

בגלל שתרופה לא יכולה להעלים את ההרגשה הנפשית הטובה שמתקבלת בעקבות עישון סיגריה. מפני שהיא כבר ממזמן צרובה בזיכרון של תת-המודע ואת הזיכרון הזה פשוט אי אפשר למחוק.

אתם בטוח מכירים את הסלוגן? – פעם מעשן, תמיד מעשן.

התרופות לא מטפלות בסיבה לעישון סיגריות. הגעגוע והתשוקה לסיגריה עדיין קיימים. בנוסף לזה, המעשן עדיין מחפש מה לעשות עם הידיים ואיך להתמודד עם לחצים והשעמום בלי הסיגריה.

ומעשנים יודעים כמה קל לחזור להתמכרות כשצצה בעיה, או אחרי וויכוח סוער.

חוץ מיזה, התרופות להפסקת עישון יוצרות חוסר איזון כימי במוח ובגוף, הן גורמות לחוסר איזון רגשי ומוסיפות ללחצים שכבר קיימים.

לכן, נוצר מצב של מתיחות כפולה. זו שמגיעה מתהליך הגמילה וזו שגורמת התרופה. 

ואיך אפשר למנוע את כל זה?

אם יודעים מהם חמשת השלבים שגרמו להתמכרות מלכתחילה, אז יכול להיות שאפשר להבין איך לצאת מהסיגריות לחופשי.

מהי הדרך שלך לחופש?