האם תסמיני הגמילה נובעים מחוסר בניקוטין במוח, או מגורם לגמרי אחר?

מפני שאם נבחן את תסמיני הגמילה מסיגריות – חוסר יכולת להתרכז, עצבנות, חוסר סבלנות, דיכאון והרגשה שאין שליטה במצב – נראה שהם דומים לתסמיני הגמילה מאוכל משמין, סמים והתמכרויות אחרות.

לכן, הדעה המקובלת שצריך להיגמל מניקוטין, אוכל משמין, קניות ועוד אינה מדויקת.

Facebook
Twitter
WhatsApp
Email

בגלל שהמחקרים מצאו, שאחרי שמשתמשים בחומר הממכר (ניקוטין, מזון משמין, וסמים), או בהתנהגות שגורמת להתמכרות (קניות, עבודה, סקס ופורנו), מתקבלת תחושה נפשית של רוגע, ריכוז, ביטחון עצמי והרגשה כללית טובה.

ומההרגשה הזו מאוד קשה להיפרד!

למעשה, אף אחד לא רוצה או יכול לחיות בלי לקבל זריקת עידוד נפשית מידי פעם. 

אחרת, מה הטעם או התכלית בחיים?

והדברים הבסיסיים שגורמים לנו הנאה נפשית אינם שונים מאלו של כל חיה יונקת אחרת – הנאה מאוכל ומהאקט להתרבות (סקס). מפני שלאוכל ולסקס יש רק מכנה משותף אחד – הנאה המובילה להישרדות הגנום.

וההישרדות שלנו כבני אדם?

גם היא תלויה ביכולת שלנו לספק מחסה ואוכל כדי למצוא בן/בת זוג, ולהביא צאצאים. בגלל שמחסה מתאים, אוכל טעים, בן/בת זוג ראויים וילדים צוחקים, גורמים לנו להיות מאושרים ולהמשיך את הגנום, את השושלת.

רוגע, ריכוז וביטחון עצמי הן תחושות נפשיות, שמורגשות בעקבות פעולה פיזית. אבל בימינו, אפשר גם לקצר את הדרך.

למעשה, המדע חוקר את התחום הזה כבר עשרות שנים.

והיום, יש תרופות שגורמות להיות פחות מדוכאים ולהרגיש יותר שמחים.  התרופות הללו משפיעות על מנגנונים במוח שמייצרים מוליכים עצביים, או על אלה שקולטים אותם.

התרופה אל האושר

מוליכים עצביים הם כמו הורמונים שנמצאים בדם, רק שהם נמצאים במוח.

ואיזה מוליך עצבי מושפע מהתמכרויות וגורם לתסמיני הגמילה הקשים שחווים?

קוראים לו דופמין, תכירו.

מפני שדופמין אחראי על התחושות הנפשיות הטובות שמתקבלות כתוצאה מפעולות פיזיות שגורמות לנו הנאה.

ומה גורם לנו הנאה?

לשיר, לרקוד, לצאת לטייל, לשחק, להיות עם חברים, להצליח בחיים, להגשים חלומות ולהגיע למטרות, להשתתף בתחרות, ללמוד משהו חדש, ליהנות מארוחה במסעדה וכמובן להתאהב, ולהביא ילדים. כי ילדים זה שמחה וברכה.

ועוד ועוד..

לכל אחד יש את הדברים שהוא אוהב לעשות, שבתמורה גורמים לו להרגיש חיוני, שמח וחשק להמשיך לחיות. ככה זה היה לאורך כל ההיסטוריה שלנו.

אבל, בני האדם מצאו קיצורי דרך לאותה תחושה נפשית נעימה. ואם נדבר על שתי הפעולות הבסיסיות שגורמות לאושר – אוכל וסקס – נראה שהם תמיד ליוו אותנו לאורך ההיסטוריה.

לכן, אין פלא שזנות נחשבת למקצוע העתיק בעולם. והברים המסורתיים מימיי המערב הפרוע ספקו אוכל, אלכוהול ונשים. מפני שהלקוח האידאלי היה יוצא משם רגוע, מלא ביטחון, סיפוק ותחושת הנאה כללית.

ואם הברים שספקו אוכל, שיכר ונשים היו קיצור הדרך להנאה, איך זה קשור לגמילה מסיגריות?

אז כך, ניקוטין מעלה את רמת הדופמין באופן מלאכותי. בתמורה, מתקבלת הרגשה נפשית טובה של רוגע, ביטחון עצמי, ריכוז ותחושת הנאה כללית. כדי להמשיך להרגיש את זה, צריך להדליק עוד סיגריה. זאת הסיבה שמעשנים אוהבים את הסיגריה וקשה להיפרד ממנה.

תוך שעה מזמן עישון סיגריה יורדת רמת הניקוטין בדם בחצי ואיתה יורדת רמת הדופמין במוח. כדי להעלות בחזרה את ההרגשה הנפשית הטובה מדליקים סיגריה נוספת. זאת הסיבה שמעשנים סיגריה כל שעה בממוצע.

וכשמפסיקים לעשן, מתרחשים שני דברים שצריך להיות מודעים להם.

  1. רמת הדופמין יורדת לנורמה של אדם שאינו מעשן. כתוצאה מכך, מגיעים תסמיני הגמילה המוכרים. והם הפוכים לאלה שמתקבלים כתוצאה מעישון – עצבנות, דיכאון, חוסר חשק לעשות דברים, ביטחון עצמי נמוך, חרדות ועוד.
  1. במקום להחליף את הדופמין שהניקוטין מייצר בדופמין המיוצר בדרכים טבעיות, שוקעים בדיכאון ורחמים עצמיים שרק מחמירים את המצב.

לכן, תסמיני הגמילה אינם נובעים מחוסר בניקוטין במוח, אלא מהגעגוע לתחושה הנפשית הטובה שמתקבלת בעקבות עישון סיגריה. וזה ממש דומה לתסמיני הגמילה ממזון משמין, מסמים ומחומרים, והתנהגויות ממכרים אחרים.

בגלל שאחרי 4-5 ימים כבר אין בדם כמות ניקוטין שניתן לייחס אליה את הגעגוע לסיגריה ואת הדחף המחרפן לעשן. ובגלל שהדחף לעשן והגעגועים לסיגריה יכולים להימשך גם אחרי חודשים רבים לאחר הגמילה.

אז במקום להמשיך להאמין שההתמכרות היא לסיגריה ולניקוטין, אולי כדאי להתחיל להבין שההתמכרות היא לתחושה הנפשית הטובה, אך המדומה, שנגרמת בעקבות עישון סיגריה.

ולמרות שהתחושה הנפשית הזו אינה מציאותית, מאוד קשה להיפרד ממנה.  אבל, בגלל שיש הרבה דרכים להגיע להרגשה נפשית מציאותית טובה, אפשר בקלות להחליף ניקוטין בדברים אחרים מועילים הרבה יותר.

אבל יש סיבה נוספת שבגללה קשה להיפרד מהסיגריה ומהתמכרויות אחרות. זה טבוע ב-DNA שלנו.

עוד רגע הכול יהיה ברור, אך קודם כל צריך לקבל את העובדה שהמהות הביולוגית של כל חיה נושמת מתחלקת לשלושה – ליהנות, להתרבות ולשרוד.

וההנאה הבסיסית של כל החיות היונקות מתחלקת לשניים – ליהנות ממזון ומאקט ההתרבות (סקס). ומזון וסקס יגרמו לגנום להמשיך להתרבות ולשרוד.

ככה זה עובד אצל כל החיות. אני קורא לזה מלכודת ההנאה.

אז הגוף של היצורים החיים בנוי מגנים. אבל לא רק הגוף בנוי מגנים, אלא גם המוח. לכן, כל החוויות בחיים מנוהלות ע"י קוד גנטי. לכל היצורים החיים יש אינסטינקטים שמנוהלים ע"י רשת של עצבים. והאינסטינקטים האלה רגישים למה שקורה בסביבה.

וכשבסביבה יש את מה שקשור להישרדות – הנאה מאוכל וסקס – האינסטינקטים ישר נכנסים לפעולה.

זה פשוט ב-DNA.

והנקודה החשובה כאן?

שהאינסטינקטים המנוהלים ע"י רשת עצבים גורמים למחשבות.  

מפני כשהאינפורמציה שנשלפת מה-DNA, גורמת להחליט מהו הצעד הבא שצריך לעשות. בגלל שהכול קורה כמו סימפוניה של תגובות שרשרת. שמתחילה במערכת העצבים שגורמת למחשבה, שגורמת להרגשה שגורמת להתנהגות.

ומהי ההתנהגות הטבעית כשנמצאים בסביבה שיש בה אוכל ומבני המין השני?

לאכול ולחזר. כדי להתרבות ולהמשיך את שושלת הגנום.

ומכיוון שהתמכרות היא תמיד רגשית, עניינו אותי דפוסי התנהגות שקשורים לרגש. הפסיכולוגים היום יודעים שרגשות הם אותות תקשורת שבאים לדווח לנו שמשהו בסביבה טוב לגנים ולהישרדות שלנו, או שהוא לא טוב.

כך, שרגשות הם אותות שתמיד יהיו טובים או רעים. כמו שלהרגיש אהבה זהו רגש טוב ולהרגיש שנאה הוא רגש רע.

עכשיו, האותות הבסיסיים הקשורים להישרדות הגנום ונמצאים אצל כל היצורים החיים. הם מתחלקים לשלוש קבוצות שמכניסים את האינסטינקטים לפעולה.

  1. להגיע להנאה.
  2. להימנע מכאב וסבל.
  3. לחסוך באנרגיה בדרך להנאה.

אלה שלושת המטרות העיקריות והבסיסיות של כל אורגניזם, כל יצור נושם וחי. ובני האדם אינם שונים.

במשך כל ההיסטוריה, הקדמה והטכנולוגיה עזרו לנו להגיע להנאות תוך מניעת כאב וסבל, וחיסכון באנרגיה. דברים שבעבר לא היו אפשריים, כמו טיול בג'ונגלים בדרום אמריקה, אפשר היום להגיע אליהם בקלות.

ועדיין, כדי להעלות את רמת הדופמין במוח ולהשיג תחושה של הנאה, ריכוז, רוגע וביטחון עצמי, היינו צריכים לעשות פעולה פיזית כלשהי.

וכשמעשנים סיגריה?

מקבלים את התחושה הנפשית הטובה, גם אם לא עושים כלום והחיים נמצאים בזבל.

לכן, גמילה מוצלחת לטווח ארוך מצריכה גם שינויים באורח החיים. מפני שאותם שינויים יעזרו להקל ואפילו לבטל את תסמיני הגמילה הנפשיים. בגלל שאפשר להחליף את התחושה הנפשית המדומה בתחושה נפשית אמיתית. כי אפשר לשלב פעולה פיזית שגורמת בתמורה לעלייה ברמת הדופמין ובתחושת ההנאה הכללית.

עכשיו, אתם יודעים שתסמיני הגמילה מגיעים בגלל הגעגוע לתחושה הנפשית הטובה שמגיעה לאחר עישון סיגריה. ואתם גם יודעים שאפשר להקל, או לבטל את תופעות הלוואי האלה.

לכן, נשארת רק שאלה אחת, שעדיין לא קבלה מענה.

למה אתם עדיין ממשיכים לעשן?

מהי הדרך שלך לחופש?