ההתמכרות לסיגריה הורגת? עכשיו, אפשר להתמכר למשהו מועיל!

אני לא מתכוון להגיד שאפשר להחליף את ההתמכרות לסיגריה בהתמכרות לאוכל משמין. מפני שיש סיכוי גבוה שהעלייה במשקל תגרום לדיכאון וחזרה לסיגריה המנחמת.

וכשזה קורה?

בסוף מצטערים על ההחלטה להפסיק לעשן ומוותרים על הרעיון למשך השנים הבאות.

Facebook
Twitter
WhatsApp
Email

כי הדחף האוטומטי לסיגריה, שמגיע כל שעה בערך, אינו שונה מהדחף האוטומטי לנשום, לשתות, לאכול, לישון, לעשות צרכים וגם מהחשק לסקס.  

מפני שכל אלה גורמים לנו לשרוד והדחף לעשן אינו שונה מהם. ההבדל היחיד, שהאדם אינו זקוק לניקוטין כדי לשרוד. לכן, עישון סיגריות נחשב להתמכרות.

ואם נשווה בין שני הדברים הבסיסיים ביותר להישרדות הגנים שלנו – אוכל וסקס – נמצא שעישון סיגריה גורם בדיוק לאותה תוצאה המתקבלת לאחר סקס וארוחה טעימה.

והתוצאה?

נמדדת במוח עלייה ברמת המוליך העצבי בשם דופמין. במאמר הזה, יש הסבר על דופמין והקשר שלו להתמכרות לסיגריה והפחד להיגמל ממנה.

ומה מרגיש האדם בנפש לאחר ארוחה טעימה וסקס?

עליה בביטחון העצמי, רוגע, ריכוז, הגעה ליעד ותחושת הנאה כללית. וזה לא חשוב אם עבר עליו יום קשה בעבודה, אם הוא חייל בשדה הקרב, אם זו אישה שעוברת משבר בזוגיות, או אם זה אדם קשה-יום שהחיים שלו בזבל. תן להם אוכל טעים, סקס, או סיגריה והתחושה הנפשית הטובה מיד תעלה.

זה בדוק ב-100%

לא רק שהמחקרים מראים את זה, אלא שכל מעשן מרגיש ויודע את זה. והתחושה הנפשית הטובה היא הסיבה היחידה שבגללה אוהבים לעשן.

וכשמפסיקים לעשן רמת הדופמין הגבוהה, שאליה מורגל המעשן, יורדת לרמה נורמלית. מן הסתם, הוא יחפש דרך להעלות אותה אחרת הוא יחווה את הסימפטומים של ירידה ברמת הדופמין, אליה התרגל במשך שנים רבות. זאת הסיבה שבמקרים רבים אנשים שמפסיקים לעשן מעלים משקל.

ולמשל בארה"ב?

הסטטיסטיקה ב-50 בשנים האחרונות אינה יכולה לשקר!

משנות ה-60 של המאה שעברה נרשמה ירידה משמעותית באחוז המעשנים. כאשר היום, רק כ-15% מהאוכלוסייה הבוגרת בארה"ב מעשנים סיגריות.

לעומת זאת, אחוזי ההשמנה באוכלוסייה נמצאים במגמה הפוכה. והיום יש באמריקה פחות מעשנים, אבל יש יותר אנשים שמנים. מלבד זאת, ככל שהמצב הסוציואקונומי נמוך, יש יותר סיכוי להשמנה ולעישון סיגריות.

כך, ככל שלאדם יותר קשה בחיים יהיה לו יותר קל להתמכר לדברים שיעלו את מצב הרוח הנפשי הירוד.

התמכרות לסיגריות, מזון משמין, סמים נרקוטיים ואלכוהול גורמים להרס פיזי ונפשי, אבל ישנן גם התמכרויות אחרות המתמקדות בהרס הנפשי. דוגמאות טובות לכך הן התמכרות לקניות, להימורים, לעבודה, לסקס ולפורנו.

יכול להיות שתתפלאו לשמוע שיש היום יש גם התמכרות למחלות כרוניות, לרופא ולתרופות. בעיקר תרופות פסיכיאטריות שמנסות לשלוט במצב הרוח. האנשים האלה, לא סומכים על האינטואיציה שלהם ולא זזים בלי עצת הרופא. וארון התרופות שלהם תמיד מלא, "לעת הצורך".

ואם נבחן את התוצאה הנפשית שמתקבלת לאחר השימוש בחומר, או בהתנהגות ממכרת, נראה שהתוצאה הנפשית זהה – עליה בביטחון העצמי, רוגע, ריכוז, תחושת הגשמה, כבישת יעד והנאה כללית.

מלכודת ההנאה המדומה.

בעבר, אפילו לפני 100 שנה, התנהגויות וחומרים ממכרים כמעט ולא היו זמינים לבני האדם, אבל בימינו המצב שונה לחלוטין. חומרים והתנהגויות ממכרים זמינים בכל מקום, ולכן מאוד קל ליפול במלכודת ההנאה המדומה. כך, שאנשים רבים מוצאים עצמם מכורים למשהו, גם אם הם לא מודעים לכך ומכחישים את זה.

למה זה קורה?

מפני שהחיים המודרניים המלחיצים והמרדף האינסופי לשגשוג ורווחה, גורמים לבן האדם באופן טבעי לחפש קיצור דרך לתחושה נפשית טובה.

למשל, אחרי סקס מתקבלת הרגשה נפשית נהדרת. בעבר, כדי להשיג סקס היה צריך לחזר אחרי אישה, להתחתן ולחיות איתה לטוב ולרע.

המקצוע העתיק בעולם נוצר רק כדי לקצר את הדרך להנות מסקס. 

היום, פורנו באינטרנט מקצר את הדרך עוד יותר.

האוכל של ימינו הוא עוד קיצור דרך להנאה. מפני שבני האדם תמיד נהנו מאוכל משביע וטעים. בעבר, היה צריך ללכת לשוק לקנות מזון בסיסי, לחזור הביתה ולעבוד קשה כדי להכין משהו טעים. היום, האוכל זמין בכל מקום. הוא מתועש, זול, עשיר בטעם ובקלוריות, ומוכן מיד לאכילה.

הקדמה והטכנולוגיה גרמו גם הם להתפתחות התמכרויות חדשות. למשל, כרטיסי האשראי גרמו להתמכרות לקניות. והטרנד "תרופה כימית לכל מחלה" גרם לאנשים להאמין שבלי התרופות אי אפשר להיות בריאים ולחיות.

וזאת כבר סיבה מספיק טובה להתמכר לתרופות, נכון?

והסיבה היחידה שאנשים ממשיכים להיות מכורים, הוא הפחד שאי אפשר לחיות בלי החומר, או ההתנהגות הממכרים. והפחד המדומה הזה יוצר אמונה שכל ניסיון גמילה יהיה מאוד קשה נפשית ויסתיים בכישלון, וחזרה להתמכרות.

אז למה בכלל לנסות?

בגלל שאם עוברת בראש המחשבה להפסיק לעשן, כנראה שיש לכך סיבות מוצדקות. הרי מעשנים יודעים ומרגישים שהסיגריות הורגות אותם לאט, וזאת הסיבה העיקרית שהמחשבה על גמילה עוברת בראש. מפני שאף אחד לא רוצה לחלות במחלה קשה ולמות 10 שנים קודם.

אז למה אנשים מוכנים לעשות את זה לעצמם ועוד להוציא על זה המון כסף?

בגלל שיש משהו חזק יותר שמונע מהמעשן להיפרד לחלוטין מהסיגריה. משהו שקשור ל-DNA של בני האדם, ובלעדיו לחיים אין תכלית ומשמעות. זה קורה, מכיוון שכל תא בגוף מגיב באופן חיובי לתחושת רוגע, ביטחון עצמי, השגת יעד והנאה כללית. מפני שאם לא נרגיש את זה, ישתלט עלינו פחד, חרדה ודיכאון בלי רצון לקום מהמיטה ולהמשיך לחיות.

וזאת הסיבה שמרגישים ככה כשמפסיקים לעשן. במאמר הזה אני מסביר בהרחבה על מלכודת ההנאה מהסיגריה.

זאת הסיבה שלאוכלוסייה מרקע סוציואקונומי נמוך יש יותר נטייה גבוהה יותר להתמכרות.

ומי שהפסיק לעשן וחזר לסיגריות יודע שברוב המקרים הנפילה הייתה בזמן משבר ומצוקה נפשית. כשלא היה טוב והסיגריה גרמה לרוגע, ונתנה מעט ביטחון, גם אם החיים במיץ של הזבל. את זה מרגישים מעשנים והמדע כבר הוכיח.

ואיך יוצאים לחופשי מהסיגריות?

ראשית, צריך לקחת החלטה שהולכים על זה.

שנית, צריך לבדוק פה את האופציות הקיימות ולבחור איזו מהן יותר מתאימה לך.

בכל מקרה, לא משנה באיזו שיטה בוחרים להיגמל מהסיגריות, העיקר שמתחילים את התהליך בלי פחד מכישלון ועם אמונה שאפשר להצליח לצאת לחופשי, והפעם לתמיד. 

ואם עושים את זה?

אז נמצאים כבר 60% בדרך הנכונה אל החופש ו-40% הנותרים הרבה יותר קלים ליישם.

מהי הדרך שלך לחופש?

גלילה למעלה